על מדים ומידות טובות
רגע לפני שמתחילה עוד שנת לימודים, שנקווה שתתחיל במועדה ובאופן פרונטאלי, כזה שיאפשר לראות את הנערות והילדות ביותר ממשבצת שחורה, זה הזמן לאוורר מהארון את נושא התלבושת האחידה וקוד הלבוש הבית ספרי.
בואו נפתח במספר עובדות: נושא הנהגת התלבושת האחידה במערכת החינוך העברית, הטריד אנשי חינוך בארץ עוד משנות ה – 20 של המאה הקודמת. עוד לפני קום המדינה, מורים ומחנכים עסקו בסוגיית הלבוש במערכת החינוך של המדינה שבדרך. ב-1938 החליטה מחלקת החינוך להנהיג תלבושת אחידה בכל בתי הספר העבריים. אבל מלבד ההחלטה על קוד לבוש – נדרשו לסוגיית הלבוש עצמו.
ולכן,לצורך גיבוש המדים התמנתה ועדה בהשתתפות רופא (כן, קראתן נכון –רופא, לא פחות, גבר בחלוק לבן, שזה כנראה הקשר היחיד שלו לנושא, נבחר לעמוד בראש הוועדה), אמן צייר (חשוב, שהרי אנחנו יודעות כמה יצירתיות יש בתלבושות האחידות הנהוגות במערכת החינוך), מורה לתפירה (היחידה שאולי קשורה קשר ישיר לנושא הנידון גם בהיותה מורה וגם בהיות התפירה קשורה לעיצוב, אך קולה הנשי היחיד ודאי נשמע פחות מזה של חבריה המלומדים) ואחד היצרנים (שהרי אין מספיק גברים דעתניים בוועדה).
המניע המוצהר להחלת התלבושת האחידה היה קידום תוצרת הארץ בענף ההלבשה. נימוקים נוספים שעלו באותה התקופה, הרלוונטיים עד היום: טשטוש פערים סוציו-אקונומיים, פיתוח תחושת השתייכות למוסד ומענה לטרוניה בבקרים: "אין לי מה ללבוש" (משפט שאגב לא חולף עם הגיל...).
"הימים חולפים שנה עוברת", או כמה שנים עוברות אבל נדמה שלא חלפה דקה ושהחושך מעולם לא עבר מעל פני התהום...
ב-1967 החליט אגף החינוך בעיריית ת"א בלחץ ההורים, להתיר לתלמידות התיכון להגיע לבושות במכנסיים בימים קרים וגשומים, "אך לא מסטרץ' ולא צמודים לגוף" (כלומר, לא סקיני בעברית צחה). עד כה מותר היה לבוא במכנסיים רק עם הצגת אישור רפואי (עכשיו ברור למה ישב הרופא בוועדה של משרד החינוך שדנה בתלבושת האחידה... שהרי רק גבר יכול "להתיר" לנערה ללבוש מכנסיים צמודים).
במרוצת השנים ואם לדייק בשנת 2004, הפכה התלבושת האחידה להמלצה בשלעלותה וההחלטה האם להכילה על התלמידים הושארה בידי בתי הספר עצמם. אך מה שנותר בעינו הוא ה"ציווי" על לבוש פשוט וצנוע ללא פרשנות המחוקק זאת כדי שהנושא יוכרע במה שמשרד החינוך מכנה: "תהליך חינוך דמוקרטי" – גם כאן,לא ברור מהו טיבו של אותו תהליך...
אז בואו נדבר רגע על ההליך ה"דמוקרטי" הזה, ואיך הוא מתכתב עם סילוק מביה"ס במטרה להחליף מכנסיים
איך ההליך הזה לא מוסבר ולא מדובר. איך ב"הליך" הזה השופטות,המחוקקות והמבצעות העיקריות הן מורות ומנהלות, נשים ששולחות את הילדות והנערות, בנות מינן, הביתה כדי להחליף ללבוש "מתאים" ו"צנוע" יותר.
אולי השלב הבא יהיה לבקש אישור רפואי ללבישת מכנס קצר (בכל זאת,רופא כבר ישב בוועדה), כזה שמצדיק את לבישתו בשל התחממות גלובלית או גל חום קיצוני?
ואולי בכלל לא צריך רופא, אולי צריך חזאי, שיאשר שחם ולח ושתנאי מזג האוויר הקיצוניים מחייבים לבישת מכנסיים קצרים
איך במקום לעודד ביטוי בקרב ילדות ונערות שגם ככה מאבדות את קולן בגיל 12 אל מול העולם הגברי, ממשטרים אותן עוד יותר ומקצצים להן את המכנסיים, ובעצם פוגעים להן ביכולת הביטוי במקום הכי בסיסי שיש – בבגדים שלהן. איך במקום למדוד חוכמה, מנהיגות, חברותיות וכריזמה, מודדים אורך מכנסיים ומשדרים לילדה שהיא שוב לא מתאימה, לא ראויה ולא עומדת בסטנדרטים.
כיצד הליך דמוקרטי שולח מסר הפוך – מסר של איסור, אי נוחות והשתקה.
אז מחנכות ומנהלות יקרות – על מנת להמשיך ולשאת בתואר הזה, צריךלעסוק באמת לעסוק בעבודת החינוך, עבודה שכנראה אמורה הייתה לכלול הליכים דמוקרטיים,שבהם למשל דנים בנושא התלבושת האחידה בנוכחות, הורים, תלמידות ותלמידים, הליך שבותלמידות מוערכות ע"פ המידות הטובות שלהן ולא ע"פ מידת המכנסיים, שבומבינים שקוד הלבוש הוא סוג של קוד אתי ששולח לילדים ולילדות, לנערים ולנערות מסרים חברתיים באמצעות הלבוש ושיכול לייצר דווקא שוויון מגדרי ולא לחזק עליונות והחפצה שכבר במילא קיימות.
טוב תעשה מערכת החינוך אם תיעזר בוועדה הבאה שתקיים בנושא התלבושת האחידה הן בחוקרת מגדר והן במטפלת בשיטת סטיילינג תרפי במקום ברופא למשל. תשבהוועדה ותלמד על הקשר שבין לבוש להגדרה עצמית ויחד תגבש את זהותה של תלמידה בשנת 2021 .